<h1>כל בו הלכ' כלאים סימן צ"א</h1>
<h2>דף ס.</h2>
הטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בדוממין ובבעלי נפש התנועה ונתן בהן כח התולדה שיתקיימו המינין ההם לעד כל זמן שהוא יתברך ירצה בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהן ולא ישתנו [לעד] לעולם כמו שנאמר בהם למינהו. והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש מעשה בראשית כאלו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורה ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינין בבעלי חיים לא יולידו מין בשאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולידו מהן כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינין במעשה (נאסר) [נמאס]. וגם הצמחי' אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחר כן ויהיה באסורם שני הטעמים ההם הנזכרים. וזהו הטעם שדך לא תזרע כלאים שהוא בהרכבה על דעת רז"ל. ואסר אף כלאי זרעים מפני שנשתנו בטבעם בצורתם בהיותם יונקים ויהיה כל גרעין ממנו כאלו הורכב משני מינין. ואסור לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחד ויבואו לידי הרכבה ואסר כלאי הבגד לסייג כי כן עשתה התורה סייג בנזיר ענבים לחים ויבשים בעבור הרחקת היין ויש מחברנו שמוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב את הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה [י' ו'] אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו כל מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ פי' שוטר והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שיינקו זה מזה מבטל חקות ולכך נאמר בהם את חקתי תשמור [כי] הם חקו' שמים וארץ והר"ש ז"ל כ' טעם וז"ל מפני מה גזרה התור' על שעטנז ועל כלאים מפני שקין הביא זרע פשתן והבל הביא גזי צמר. וגזר הקב"ה שלא יתערבו מנחת חוטא במנחת צדיק.
<h2>דף עט.</h2>
וצריך לדקדק בפרדות שהיו דומות זו לזו לפי שחלוקין באביהן ובאמותיהן כדאיתא בפרק אותו ואת בנו.
